סוללת חומצת עופרת - טעינה אידיאלית

מערכת הטעינה המקובלת בארצנו היא שיטת טעינה לא סבירה שנאלצת לאמץ מבלי להבין את כללי הטעינה. החסרונות של שיטות הטעינה הקונבנציונליות הם זמן טעינה ארוך, יעילות נמוכה, תפוקת גז גדולה, קצב מחזור ניצול נמוך של סוללות ומערכות ניהול טעינה מורכבות. קיימת סתירה מסוימת בין הנחשלות של מערכת הטעינה הזו לבין היישום הנרחב של סוללות. לכן, בתחום הטעינה יש צורך לחזק את ההבנה והמחקר של חוקי הטעינה, לחקור בהדרגה מערך של מערכות טעינה מהירות וטובות, על מנת שסוללות יוכלו להתאים את עצמן לצרכי הפיתוח הכלכלי במחלקות השונות ובבנייה הביטחונית הלאומית. .
(1) שיטת טעינה תלת-שלבית
סוללות תעופה נטענות בשיטת טעינת זרם קבוע בשלב. בדרך כלל, סוללות תעופה חומציות משתמשות בשיטת טעינה דו-שלבית עם זרם קבוע. סוללות תעופה אלקליות מאמצות את שיטת הטעינה הדו-שלבית של זרם קבוע או שיטת טעינה חד-שלבית של זרם קבוע. אבל שיטת הטעינה הזו רחוקה מעקומת קבלת זרם הטעינה בשלב האמצעי של הטעינה, כך ששיטת הטעינה התלת-שלבית טובה יותר.
שיטת הטעינה התלת-שלבית היא שילוב של שיטת טעינת זרם שווה דו-שלבית ושיטת טעינת מתח קבוע. זרם קבוע משמש בתחילת הטעינה ובסופה, וטעינת מתח קבוע משמשת בשלב האמצעי. בשלב הטעינה הראשונית, הסוללה נטענת בזרם גבוה יחסית ולאחר מכן עוברת למתח קבוע למשך תקופה. כאשר הזרם דועך לערך שנקבע מראש, הוא עובר מהשלב השני לשלב השלישי. היתרון בשימוש בשיטת הטעינה התלת-שלבית הוא שהיא מונעת את המצב שבו זרם הטעינה ההתחלתי של שיטת הטעינה במתח קבוע גדול מדי והזרם המאוחר קטן מדי, וקרוב יותר לעקומת קבלת זרם הטעינה באמצע שלב מאשר טעינת זרם שווה דו-שלבית. שיטת טעינה זו מפחיתה את כמות הגז הנפרקת במהלך הטעינה, מבטיחה טעינה יסודית ומאריכה את חיי השירות של הסוללה. עקומות השונות של זרם הטעינה ומתח הטעינה בשיטת הטעינה התלת-שלבית.